עבר ועתיד בעיני ארכאולוג 

‏‏‏יום חמישי 23 אוקטובר 2008
עברו של העתיד
מאמר ראשון

מאמר זה הוא סיכום קצר של מחקר העוסק בסתירות הקיימות בהתנהגות האדם. נקודת המוצא היא ארכיאולוגיה. תשאלו מה הקשר בין ארכיאולוגיה לאהבה ושנאה, תחרות, קנאה, רצח אדם בידי אדם. התשובה נמצאת במחקר הנכתב על ידי בימים אלה, עליו אני מתכוון למסור סיכום קצר בסדרת המאמרים הנוכחית.
מעל ארבעים שנה עסקתי בחפירת אתרים עתיקים, לאחר פרישתי מהעבודה ביקשתי להמשיך לחקור נושאים הקשורים לארכיאולוגיה. מחקרים ארכיאולוגים עוסקים בעיקר במיון הממצאים קביעת הכרונולוגיה והשוואתם לממצאים של חפירות אחרות. קיימת תחום רחב מאוד של מחקרים ארכיאולוגיים המנצלים את התפתחות הטכנולוגיה המודרנית כגון בדיקות פחם 14 לבדיקת גיל של חומר ארגני, בדיקות דנ"א לבדיקת נדידות האדם או אפילו בדיקות במכשירMRI (מערכת מתקדמת לדימות מחשבי של רקמות הגוף) המסוגל לצלם סימני כתב בלוח מתכת חלוד.
המחקר הארכיאולוגי עוסק בממצאים שנוצרו על יד האדם אך מתעלם לחלוטין מהבנת האדם עצמו. אין זה מקובל שארכיאולוג מקצועי יחקור את התנהגות האדם; תפקיד זה מתחלק בין אנתרופולוגים, פסיכולוגים, היסטוריונים ופילוסופים: כל אחד מן המקצועות האלה חוקר תחום מסוים בהוויית האדם. בדרך כלל לא נעשה כל ניסיון לחבר בין התחומים השונים. אמנם קיימת מגמה של לימודים אינטרדיסיפלינריים, כאשר חוקר מחפש תשובות לשאלותיו בתחומי מחקר שונים. ניסיונות אלה אינם מתיישבים אם דעותיי, כפי שניתן יהיה להסיק מן המחקר הזה. בשלב מסוים של חיי הרגשתי שבלימוד הממצאים והכתובים שנותרו מתרבויות העבר ניתן למצוא חומר רב השופך אור על התנהגות האדם.
מטבענו אנו, בני האדם, סקרנים. סקרנות ויצר הרפתקנות מושכים רבים מאתנו לקצווי תבל במטרה לחוש במעשי אדם מרהיבים ומסקרנים כמו הפירמידות במצרים או ערים חבויות בהרים כמו מצ'ו פיצ'ו בפרו ועוד פלאי עולם הפזורים בכל היבשות או מתחת לים. ויש שירצו להתבשם בנופים מרהיבים כגון אגם המראה בדרום ארגנטינה ((lago espejo Neuquen או נופי ההרים מרהיבים באי כרתים. יש שיעדיפו לתור נפלאות כרך גדול כמו ניו-יורק פריז או בייג'ין, ולמי שהממון מצוי בידיו, להתגרות במזל בלס-וגס.
יצר החיפוש התגלה בי לפני שנים רבות. הוא הוביל אותי ללמוד ארכיאולוגיה, לעסוק בחפירות אתרים בני אלפי שנים ולחפש תשובות לשאלות הקיום. מחקר אתרים עתיקים היה המבוא לחיפוש מעמיק יותר, בו אני משקיע היום את מירב מרצי. אני מבקש לשתף אתכם, אם רצונכם בכך,בהרהורים ומחשבות על עבר האנושות והצפון בעתיד.
באתרים בהם חפרתי מצאתי, הרס וחורבן, מבנים שרופים ולפעמים אנשים ששלדיהם העידו על סופם הטרגי. התברר לי בצורה מוחשית שחברות בני אדם שהשקיעו עמל רב בבניית ארמונות, מקדשים ובתים מפוארים היו קורבן לכובש זר או מהפכה מבית. נאיבי נכון!, כולנו יודעים שתמיד היו מלחמות ותמיד יהיו מה חדש בזה?. החדש בשבילי היה לגלות שכל התרבויות עברו תהליך דומה של בנייה והרס. ומה שחשוב יותר לגבי היה להבחין שגם בתוכי קיימים אותם דחפים והם קיימים בדורנו באותה מידה שהיו קיימים בדורות העבר.
אותם דחפים ויצרים הובילו את אבות אבותינו לגדל את ילדיהם ולדאוג לרווחתם ובאותה נשימה לייצר כלי נשק במטרה למנוע את גידולם ורווחתם של ילדי ה "אויב". ולכבוש את אדמתו על מנת להביא רווחה לבני עמו. בסוף המאבק כולם נפלו קורבן לאויב חזק יותר, החזק של היום נחלש מאוחר יותר וגם הוא נעלם. האם גם המדינות הקיימות היום יזכו לגורל דומה?. אין חדש תחת השמש! לפנינו ניצבת סתירה בולטת בין הכישרון של אומות ליצור יצירות מדהימות ביופיים והדחף להביא להשמדתם של יצירות השכן.
המבקש להיווכח בסתירות יכול לעיין בספרי היסטוריה או לשוטת באינטרנט ולחפש אתרים על מלכי מצרים, אשור, המאיה או האינקה של אמריקה. ולגלות תעודות, תבליטים וציורי קיר בהם שליטים מתפארים בכיבושיהם ובמספר הרב של עורלות חיילי אויב שנכרתו, ראשים שנערפו ולבבות שנעקרו. המלכים עצמם התגוררו בארמונות פאר, פרי עבודתם של נתיניהם. לאחר מותם זכו לקבורה מפוארת. כיום ניתן לבקר בארמונות, מקדשים וקברים של פרעוני מצרים או המבנים המופלאים של פלנקה בחצי אי יוקטן שבמקסיקו, בו קבור המלך פקל, אחד ממלכי המאיה. ואם חפצה נפשכם סעו להתפעל מקברה של מומטאז מהאל אשתו האהובה של הקיסר שאה ג'האן הידוע בשם טאג' מאהל. המבנה שוכן בעיר אגרה שבהודו. הקיסר פקד עליו לבנות קבר שאין כדוגמתו בעולם ובסיום העבודה, מרוב אהבתו לאשתו, כרת את ראשו למנוע ממנו בניית מבנה מתחרה.
מחקרים רבים נעשו במטרה ללמוד את חמדות הארכיטקטורה בעולם. היסטוריונים הקדישו את חייהם ללמוד מתי ועל ידי מי נהרסו אך השיעור לא נלמד, עד היום.אנו ניצבים מול אותה סתירה בין הכוחות המנוגדים הפועלים בתוכנו.
האם יש דרך למצוא תיקון לסתירות כל כך קשות בהם מתנהלים חיינו?. מראשית הזמן קמו נביאים כוהנים ומנהיגים רוחניים שהביאו לעולם מסרים האמורים להביא מרפא למצבנו ורפואה לחוליינו. התוצאה היא עולם מסוכסך ומפולג המנסה לפתור את קשייו דרך מלחמות ודיכוי. האם כולם נכשלו בתפקידם? לפעמים נראה שאנשים רבים המטיפים לנו לשינוי דרכינו בעצמם אינם מסוגלים לעשות את שהם מטיפים. ראשי הדתות מבטיחים לעדת המאמינים ישועה לאלה הבוחרים ללכת בדרכם. האם יש שיטה דתית צודקת יותר מחברתה? היכן נמצאת האמת?.
תהיות אלה הובילה אותי לשאלות שארכיאולוגים מקצועיים מנועים מלעסוק בהם. ומכאן נפתחה לפניי דרך מעניינת לחקירת תולדות האדם והתנהגותו על-ידי לימוד התפתחות הטכנולוגיה כפי שבא לידי ביטוי בממצאי החפירות הארכיאולוגיות.
כך גיליתי את מה שלמעשה היה תמיד גלוי: ההמצאות הטכנולוגיות הם פרי רוחו של אדם שהבין כיצד לשמר אש ולהתקין כלי אבן שני תגליות שפתחו דרך לתהליך המאפשר לנו להתגבר על מגבלותינו הפיזיות. למדנו לעוף כמו ציפור, לשהות מתחת למים כמו דג ולדהור יותר מהר מכל בעל חיים אחר. אנו בונים בתים ונעזרים יום-יום במכשירים ומכונות.
תכונותינו הפיזיות והמנטאליות נתנו לנו יתרון על כל שאר בעלי החיים ואפשרו לנו לשרוד עד כה. לעומת זה אנו עצמנו מייצרים כלי נשק הגורמים להרס וחורבן ומזהמים את הסביבה המסכן את עצם קיומנו. אני שומע את אלה האומרים: אם מתקיפים אותך עליך להתגונן ולגונן על משפתך. זה נכון, השאלה היא האם קיימת דרך להפסיק את המלחמות כאילו הם גזירת שמיים. שוב שאלה נאיבית, אבל...
על מנת ללמוד את השאלה לעומק החלטתי לאסוף חומר ארכיאולוגי על שתי הפנים המנוגדות של הטכנולוגיה, זו העוזרת לבני אדם ליצור ולחיות וזו המכוונת להרס והשמדה.
אלפי כלי העבודה ומכשירים מאבן, עצם או עץ שנותרו מאבות אבותינו הם עדות לתהליך של לימוד דרך התנסות. אנשים מתקופת האבן חיו בקבוצות קטנות שהיו חייבים לנדוד. הם נעו אחרי עדרי בעלי חיים ששימש להם מזון או עקב שינויי עונות השנה. המעניין שסימני מוקדים וכלי עבודה מאבן נמצאו במערות ובאתרים פתוחים בכל היבשות. עדות לכך שבמקומות רבים חיו ממציאים שהשכילו לרתום את האש לצרכי קבוצתם ולהתקין כלי אבן לעזרתם. בכלי אבן הם הפשיטו את עורם של בעלי חיים גדולים כפילים פרות או איילים, הכינו חניתות עץ לצייד וחרטו פסלי אבן. בעקבות שרפת יער מקרי או התפרצות הר געש הבין אחד מהם, המוכשר שבקבוצה, שניתן לקחת ענף עץ בוער ולכונן מוקד במערת מגוריו או במקום החניית. לאש הייתה השפעה טובה על החבורה. ליד המוקד אפשר להתחמם, טורפים מתרחקים מהאש, האש מספק אור בלילות. וחשוב יותר באש ניתן לשמר מזון לקבוצת נודדים שעיקר מזונם בא להם מהצייד או דגים מהים צליית הבשר מאפשר לשמרו לתקופה יחסית ארוכה ובכך למנוע רעב בתקופות מחסור במזון.
לעולם לא נדע מי המציא את כלי האבן או הבין כיצד לשמר אש, אך עבודתו של הממציא מלווה את התרבות האנושית עד ימינו. הממציא הוא האיש שמגלה תופעה חדשה או בונה מכשיר חדש. בכל קבוצה של בני אדם מתגלה פרט מוכשר המחפש לחדש. כך היה בימי קדם וכך יהי בעתיד.
גם כאן מתגלה הדואליות שבמעשנו. חידוש עשוי להביא ברכה לחברה, אבל כמו תרופה יש גם תופעות לוואי לא חיוביות. לצוד אייל באבנים זאת מלאכה קשה והסיכויים לפגוע בו במכה ראשונה קלושים. ממציא חכם של תקופת האבן המציא מכשיר הפוגע בבעל חיים ממרחק: הקשת והחץ. הכלי החדש הועיל מאוד בצייד. אני יכול לשאר שממציא הקשת לא התכוון לשימוש במכשירו כנשק נגד אדם. אך היה מי שהפך את הכלי המועיל לקטלני. הכוח נמצא בידי המשתמש אם רצונו בכך הוא יכול להפוך המצאה חיובית לשלילית, אם נבדוק בהיסטוריה של ההמצאות הטכנולוגיות נמצא דוגמאות למכביר לסתירה זו ועל כך בכתבה הבאה.